גירושין נתפסים כאחד מאירועי החיים הקשים ביותר. זהו אירוע בלתי מתוכנן במעגל החיים.
הגירושין מביאים לידי ביטוי רגשות שונים וסותרים ,התנגשות של רצונות,תחושות של בלבול ואובדן,התמודדות עם לחצים וסטיגמה.
יחד עם זאת הגירושין יכולים להחוות כמעבר המאפשר שימור של מערכת משפחתית בעלת אופי שונה והזדמנות לשינוי וצמיחה ממסגרת משפחתית קונפליקטואלית למסגרות חדשות אופטימיות ומסתגלות יותר.
כאשר הקונפליקטים ביחסי הזוג הם ברמה גבוהה ואינטנסיבית ,זוגות רבים ממהרים לשבור את הכלים ולא לפנות לטיפול זוגי טרם קבלת ההחלטה.
חשוב לזכור:
- בעיות בזוגיות אינן נוצרות יש מאין.- הן נמצאות ברקע לאורך כל חיי הנישואין מה שהשתנה זו העוצמה והמשקל שבני הזוג נותנים לבעיות אלו.
- במסגרת טיפול זוגי יכולים בני הזוג לפתור את בעיותיהם,דרך הבנה נוספת לגבי מהות הבעיות ותפקידם במערכת הזוגית.
- בתהליך הטיפול קימת האופציה שבני הזוג או אחד מהם ישנו את התייחסותם לנושאים הבעייתיים ,יהיו פתוחים לקבלת כלים חדשים להתמודדות אחרת עם הבעיות תוך בנית תקשורת חיובית והקשבה הדדית.
עצתי היא: טרם בחירת הגירושין כפתרון חשוב לבדוק האם קיים עדין הסיכוי להצלת הקשר.
האם כאשר אתם מתעלמים לרגע מהכעסים אתם חשים שאיכפת לכם מבן – הזוג?
האם אתם מוכנים להשתנות ע"מ להציל את הזוגיות שלכם?
במידה ותשובתכם חיובית אולי הגירושין אינם הפיתרון אלא דווקא הטיפול הזוגי.
חשוב לזכור:
פעמים רבות הגירושין הינם פתרון המטפל בסימפטום וכתוצאה מכך מחריף את החיכוכים בין בני הזוג מקצין עמדות והופך אותם לניצים.
במידה והחלטתם לבסוף לדבוק באופציה של גירושין חשוב לדעת שגם תהליך זה יש ללוותו בטיפול זוגי/אישי.
כשם שחשוב להבין בנישואין את הבחירה הזוגית עלינו לדעת ממה אנו מתגרשים ,מה לא עבד בבחירה הזוגית? זוגות רבים שאינם מלווים את הגירושין בתהליך טיפולי מוצאים עצמם פעמים רבות בוחרים בן/בת זוג הדומים בתכונותיהם לבן הזוג הקודם,אולם בחליפה אחרת, מה שמביאם לקונפליקטים ועימותים ולפרשת דרכים כפי שחוו בנישואיהן הראשונים.
ילדים בגירושין
למרות שבאופן רשמי עם הגירושין אמור להסתיים הקונפליקט הזוגי, זוגות רבים מתפתים לפגוע בבן הזוג ע"י פגיעה בקשריו עם הילדים.
זוגות אלו שוכחים שהילד נפגע בצורה קשה יותר מבן הזוג והנזק הוא קריטי להתפתחותו.
ביטויים למאבק של בני הזוג יכולים לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות:
- מניעה או דלדול המפגשים עם ההורה השני.
- הסתה ישירה או מרומזת של הילד.
- האשמות שווא על טיב ההורות והעברת מסרים שליליים.
משמעות המשך מאבק ההורים דרך הילדים היא שההורים אינם מסוגלים לסיים בניהם את תהליך הפרידה,אלא,ממשיכים את הקשר הבעייתי בניהם על גבו של הילד.
ילדים מפרשים גירושין כנטישה ודחייה.
נטישה של ההורה שעזב את הבית והשאיר אותם עם ההורה המשמורן.
דחייה שנובעת מכך שילדים בגירושין חשים שהם משמשים תזכורת לנישואין שכשלו ובעטיים על הוריהם לשמור על קשר שאינו רצוי להם.
ילדים אלו חווים רגשות עזים של כעס ותסכול המלווים בהרגשת חוסר אונים.,כי אין בכוחם לעשות תיקון במערכת שכשלה.כל זאת לצד רגשות של עצב וכאב.
הורים שטובת ילדיהם עומדת מול עיניהם חשוב שיזכרו שגם ובמידה והם החליטו על תהליך הגירושין חשוב:
לשבת ולדבר עם ילדיהם על החלטתם בשפה ובדרך שהילדים יוכלו להמשיג את ההחלטה.
על הילדים לשמוע שאבא ואימא החליטו להיפרד
הייתה תקופה שאבא ואימא אהבו אחד את השני ,היו חברים ושותפים טובים,כיום אינם חשים שהם חברים טובים הם לא מסתדרים אחד עם השני,וע"כ החליטו לפרק את החברות בניהם ולהיפרד.
על הילדים לשמוע שלמרות שהזוגיות הסתיימה ההורות המשותפת תמשיך לתמיד.
ככל שההורים יעזרו לילדים להמשיג את הגירושין ,יכולת הילדים להתמודד בדרך בריאה יותר עם התופעה תהיה טובה יותר.
בעיות שעשויות להתעורר כפועל יוצא מתהליך הגירושין המאופיין ברמת קונפליקט גבוהה
סרבנות – קשר
אחת התופעות הקשות שיכולה להתעורר מקונפליקט הורי קשה ומתמשך היא:"סרבנות קשר".באופן טבעי ילד זקוק לשני הוריו.אולם,קונפליקט הורי קשה ומתמשך דוחק את הילד לקונפליקט נאמנויות קשה בו הילד חש שהוא יכול לאהוב ולהקשר רק להורה אחד.
בסיטואציה כזו ,במטרה לשרוד את הקונפליקט הילד מפתח בתוכו מנגנון פיצול בעזרתו הוא מצליח לחוות את ההורה המשמורן כאובייקט טוב ואת ההורה הלא משמורן כאובייקט דימוני.
בעזרת מנגנון הפיצול בוחר הילד להיות נאמן להורה המשמורן מול חווית "ניכור הורי" שמתפתחת אצלו כלפי ההורה השני.
בתהליך זה , בעזרת ההסתה של ההורה המשמורן הילד מפתח רגשות שליליים כלפי ההורה הלא משמורן ומוותר לגמרי על יחסיו עימו.
בנוסף לפגיעה הקשה בניתוק הקשר מאחד ההורים מפתח הילד בעיות רגשיות והסתגלויות חוסר אימון וחרדה,אשמה ושנאה.
בתוך התפתחות "סרבנות הקשר" מצליחים ההורים לנקום זה בזו תוך העברת הילד לצידם כאשר הילדים הם אלו המשלמים את המחיר הכבד של מלחמה זו.
למרות הסיטואציה הקשה שמעוררת תחושה בפאן הטיפולי של "אין מוצא " יש דרכים טיפוליות להתמודד עם הסרבנות.
בתהליך עבודתי כמנהלת "התחנה לטיפול בפרט ובמשפחה " אגף הרווחה והקהילה ברמת - השרון פותח תהליך טיפולי בו כל אחד מחברי המשפחה הקשורים לתופעת ה "סרבנות" מקבל מטפל אישי. כל התהליך הטיפולי מגובה בעבודת הצוות המטפלשנפגש אחת לחדשבמטרה לעקוב אחר התהליך הטיפולי,תוך תכנון משותף של המשך התהליך,ע"י כל המטפלים.
חשוב להדגיש שהטיפול בסרבנות אינו יכול להתנהל ע"י מטפל יחידני,וע"כ אינו יכול להתנהל בקליניקה פרטית ללא אנשי צוות טיפולי נוסף.
תיאום הורי
- התאום ההורי מתבצע ע"י שני מתאמים בד בבד.
- מי יכול להיות מתאם הורי?
מתאם הורי חייב להיות איש טיפול,בעל הבנה מערכתית והבנה דינאמית התפתחותית. - מי זקוק לתיאום הורי?
הורים הנמצאים במאבק קשה ומתמשך אשר על אף החלטות בית המשפט והסכמי גירושין ,אינם מסוגלים לבצע את ההחלטות בשיתוף פעולה.
הורים אלו משתמשים בזירה המשפטית לפתרון חילוקי הדעות,אולם אינם מצליחים ליישם גם את ההחלטות המתקבלות שם.
חלק מסממני הדינאמיקה של זוג הנמצא בקונפליקט גירושין גבוה הם:
- בני הזוג אינם סומכים זה על זה.
- מפוחדים.
- כועסים.
- משליכים אשמה
- מסרבים לשיתוף פעולה ולתקשר אחד עם השני.
- משתמשים בקונפליקט כדי לשמר את הקשר.
- דינאמיקה של שנאה-אוהבת.
למרות התחושה הקשה של כל אחד מבני הזוג שהורה השני אחראי על הפגיעה בילד בעצם הגורם המסוכן וההרסני ביותר עבור הילד אינו אחד ההורים אלא עצם הקונפליקט ההורי הבלתי פתור שגורם לילד להיות קרוע בין ההורים ולשמש אמצעי לחימה לקרב בניהם.
ראיה זו יצרה מודל בתיאום ההורי שהתפתח בארה"ב שמטרתו מיתון הקונפליקט ,החזרת האחריות של ההורים כלפי הילד ע"י יצירת חוזה התנהלות הורית אליו מחויבים שני הצדדים.
"תיאום הורי" איננו פסיכותרפיה, אלא,עזרה להורים לפתור את כל חילוקי הדעות בכל הקשור לילדיהם ורווחתם,התמקדות בהבנית ההתנהלות ההורית שתנטרל את הפגיעה בילד.
תפקיד ה "מתאם ההורי" להגביר את המודעות להשפעת הקונפליקט על הילד,תוך הקנית מיומנויות לקבלת החלטות וניהול הקונפליקט באופן יעיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה