בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון הורה לאחרונה לעכב תשלום מזונות של אב לבתו המתבגרת, מאחר שזו מסרבת לפגוש אותו. בניסיון להביא לחידוש הקשר החליטה השופטת אסתר שטיין שכספי המזונות יופקדו בינתיים בחשבון נאמנות, ויועברו לבת רק אם תסכים להיפגש עם האב.
בהסכם הגירושים שערכו ב-2004 הגיעו ההורים להסכמה לגבי הסדרי הראייה של האב עם בתו, אז בת שבע. אלא שהיחסים הרעועים בין ההורים, שנקטו פעולות משפטיות אחד נגד שני, גרמו לנתק בין האב לילדה. ב-2011, לאחר שניסיונותיו לחדש את הקשר נכשלו, הוא הגיש תביעה לביטול מזונות הקטינה. הוא הבהיר שאינו מנסה להתחמק ממזונות והציע להעביר בינתיים את הכסף לחשבון חסכון, עד שבתו תתעשת.
הצדדים הופנו לגורמים מקצועיים במטרה לחדש את המפגשים, אך הבת חזרה ואמרה שאינה רוצה כל קשר עם אביה. אמה טענה כי האב הוא איש מסוכן ואלים, כינתה אותו "חלאת אדם" ודרשה ש"ייצא לנו מהחיים".
עקב התנהלותה החליט בית המשפט להשהות את העברת כספי המזונות. האב, שהאמין כי גרושתו היא האשמה בנתק, טען שמאחר שבתו, שמתקרבת לגיל 18, עדיין מסרבת לראותו אותו, יש לפטור אותו מתשלום מזונותיה כליל. להערכתו, גרושתו משתכרת כ-15 אלף שקל בחודש, ומכאן שאין חשש שהבת תרעב ללחם.
גרושתו ביקרה בחריפות את העובדת הסוציאלית שטיפלה בחידוש הקשר, וטענה כי "היא אינה ראויה לעסוק במקצועה", וכן את בית המשפט, שלדבריה מנהל דיון סרק בתביעה שכל מטרתה להתחמק מחובת תשלום המזונות. לטענתה, בתה מסרבת לפגוש את אביה כיוון שנהג להתעלל בה ובאחותה לנגד עיניה.
חלופה מתונה
השופטת אסתר שטיין כתבה בפסק הדין כי "ביטול מזונות ייעשה במקרים קיצוניים ונדירים, ויש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר". היא קבעה כי אמנם לאם חלק נכבד באשמה כיוון שסירבה לשתף פעולה עם גורמי מקצוע והפרה הסדרי ראייה, אך גם אין לזלזל בחלקה של הבת, שמספיק בוגרת כדי ליטול אחריות על התנהלותה בכל הקשור ליחסים עם אביה.
כמו כן, בהתאם לתסקירי העובדים הסוציאליים, התרשמה השופטת כי האב פעל בכל דרך כדי לשקם את הקשר עם בתו. היא הסכימה איתו שביטול המזונות לא יפגע בצורכי הילדה לנוכח תקופת החיוב הקצרה שעוד נותרה ומקורותיה הכספיים של האם.
אך למרות זאת סברה השופטת כי ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר ומצאה פתרון חלופי אחר: היא הורתה לאב להפקיד את דמי המזונות בחשבון נאמנות במקום להעבירם לאם. כספים אלה יועברו לקטינה רק במידה שתקיים עמו לפחות חמישה מפגשים רצופים עד שתגיע לגיל 18. במידה שלא תעשה זאת, הם יוחזרו לאב.
לנוכח הלשון הבוטה והפוגענית של האם כלפי התובע, עורך דינו, העובדת הסוציאלית וכן בית המשפט, ובעקבות העובדה שלא שיתפה פעולה בהליכים הטיפוליים ואולי אף פגעה בהליך המשפטי, חייבה אותה השופטת בהוצאות בסך 10,000 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד בלס
ב"כ הנתבעות: עו"ד אורלי זינגרמן
עו"ד ומגשר אלון אלדר עוסק בדיני משפחה
