איך מתמודדים עם ילד שלא רוצה קשר עם אחד ההורים?

איך מתמודדים עם ילד שלא רוצה קשר עם אחד ההורים?

עו"ד שרון פרילינג

22/03/2010

סרבנות קשר היא תופעה המזוהה עם הליכי גירושין אשר במסגרתה חובר הילד לאחד ההורים, על פי רוב להורה המשמורן (בד"כ האם) ומתנכר להורה השני. במקרים קיצוניים בית המשפט מטיל קנס על הורה מסית, או מונע דמי מזונות מבן עשרה שמסרב לקשר עם ההורה. חשוב לציין שמגמת המערכת המשפטית לנושא היא פסיכולוגית ועדינה המחייבת הליך טיפולי סרבנות הקשר עם אחד ההורים יכולה להיות ברמות שונות, החל מסירוב לקיים קשר שוטף ורצוף עם ההורה (סירוב לקיים קשר שלא בנוכחות ההורה המשמורן, סירוב לקיים קשר הכולל לינה וכו') וכלה בסירוב לקיים כל קשר עם ההורה. תופעה זו ידועה גם בשם ניכור הורי. הילד נקלע לקונפליקט נאמנות בין ההורים קיימת נטייה להפנות אצבע מאשימה כלפי האם המשמורנית ולהטיל עליה את האחריות להתנהגותו של הילד, בטענה שהוא מוסת על ידה כנגד האב. נטען שהאם מגייסת את הילד למאבק הגירושין באב או עושה שימוש בילד לצרכי נקמה על מנת לפגוע באב בבטן הרכה. על אף שלא ניתן להתעלם מקיומם של מקרים בהם הורה (אם או אב כאחד) עושה שימוש לא ראוי ופוגעני בילדיו כחלק ממאבק הגירושין, ותוך כדי כך מנסים ליצור חיץ בין הילד להורה השני, במקרים רבים אחרים תופעת סרבנות הקשר מתפתחת על רקע יסודות פסיכולוגיים שאינם קשורים בהתנהגות מכוונת של מי מההורים כנגד ההורה השני. הילד בתהליך הגירושין חווה התמודדות רגשית מורכבת שבמסגרתה הוא נקלע לקונפליקט נאמנות בין ההורים. הקושי להתמודד עם קונפליקט זה גורם לילד, לעיתים, כמנגנון הגנה פסיכולוגי, לחבור לאחד ההורים ולהתרחק מן ההורה השני. תהליך זה פעמים רבות הוא זמני, עד להשגת איזון מחודש במבנה של התא המשפחתי לאחר הפירוד. חוקרים רבים מתחום הפסיכולוגיה העוסקים בתופעת הניכור ההורי נוטים להגדירה כתופעה משפחתית, שבה לוקחים חלק כל חברי המשפחה (ולא רק אחד ההורים) במסגרת הדרמה המשפחתית המאפיינת את תהליך פירוק המשפחה. בהתאם לכך, אין לייחס באופן אוטומטי תרומה מרכזית למניפולציות המקושרות להורה המשמורן, שכן סרבנות הקשר מתפתחת על רקע תהליכים פסיכולוגיים מורכבים במשפחה. בנוסף, ישנם מצבים שבהם התנכרותו של הילד להורה תהיה תוצר של התנהגות ההורה כלפי הילד, דוגמת התעללות, אלימות, הזנחה או חסך רגשי. מצבים אלה, על פי רוב, לא יוגדרו כסרבנות קשר במובנה המקובל וההתמודדות עמה תדרוש הליך טיפולי מצד ההורה המנוכר. מגמת בית המשפט – להבריא את היחסים המשפחתיים ההתמודדות של בתי המשפט עם תופעת סרבנות הקשר אינה פשוטה כלל. מדובר בתופעה הנמצאת על קו התפר שבין עולם הפסיכולוגיה והרגש לבין עולם המשפט. יחד עם זאת, לבתי המשפט תפקיד בקביעת הסדרי הקשר בין הילד להורה הלא משמורן, כמו גם בהבטחת זכות הילד לקשר עם שני הוריו, ומכאן המעורבות המשפטית בהבטחת קיומו של קשר זה. הגישה המקובלת היום היא לראות בתופעת סרבנות הקשר תופעה פסיכולוגית, המחייבת בראש ובראשונה הליך טיפולי לכל הצדדים המעורבים, כלומר, להורים ולילד. המגמה היא לנסות ולהבריא את היחסים המשפחתיים באמצעים טיפוליים, תוך הירתמות של שני ההורים, לרבות של ההורה עמו מזוהה הילד, לתהליך. על כן, גישת בתי המשפט תהיה להפנות את המשפחה לתהליכי אבחון ובהתאם להמלצות להפנות את המשפחה להליך טיפולי. במצבים בהם נוכח בית המשפט כי קיימת מניפולציה מכוונת מצד אחד ההורים למנוע את הקשר התקין של הילד עם ההורה השני, רשאי בית המשפט לנקוט באמצעי אכיפה כלפי ההורה אשר אינו מאפשר את קיום הקשר. כך, לדוגמה, בתי המשפט מוסמכים לפסוק קנס כספי כנגד הורה אשר מפר את צו בית המשפט לקיום הסדרי הראייה ובמקרים קיצוניים, אף בסמכות בית המשפט להורות על מאסרו של ההורה. אמצעי אכיפה אלה יופעלו כמוצא אחרון בלבד ובמקרים קיצוניים בלבד של הפרות חוזרות ונשנות של צווי בית המשפט, מתוך סרבנות מכוונת ובלתי מוצדקת של ההורה לאפשר את קיום הקשר בין הילד להורה השני. אמצעי אכיפה אלו לא יופעלו, ככל שבית המשפט ייווכח שיש בהם כדי לפגוע בילד. חשיבות לטיפול בסרבנות קשר בשלביה המוקדמים במצבים קיצוניים מוסמך בית המשפט לשלול מילדים המסרבים לקיים קשר עם ההורה הלא משמורן, את זכותם לדמי מזונות. על פי רוב, סמכות זו תופעל כלפי ילדים בגיל העשרה, אשר ניתן לייחס להם תובנה ומודעות למעשיהם. בהתאם לכך, הורה אשר הילדים מסרבים לקיים עמו כל קשר, רשאי לעתור לבית המשפט בתביעה להפחתת דמי המזונות או ביטולם. השימוש באמצעי זה על ידי בית המשפט לא ייעשה באופן גורף אלא במקרים חריגים בלבד. ככל שסרבנות הקשר מתגלה בגיל מוקדם יותר, אמצעי האכיפה כלפי ההורה (ככל שמיוחסת לו כוונה בסיכול הקשר עם ההורה השני) עשויים להיות אפקטיביים יותר. ככל שסרבנות הקשר מתגלה בגיל מאוחר יותר (לדוגמה אצל ילדים בגיל העשרה) אמצעי האכיפה כנגד ההורה הופכים יעילים פחות, שכן הילדים מפתחים בהדרגה רצון עצמאי. קיימת חשיבות רבה למתן מענה למצבים של סרבנות קשר בשלבים המוקדמים ביותר של התפתחות התופעה, שכן ככל שהתופעה מצויה בראשיתה, כך קל יותר להתמודד עמה. ככל שהתופעה מעמיקה ומחמירה, קשה יותר לעצב מחדש את דמותו החיובית של ההורה בעיני הילד. תופעת הניכור ההורי (הגורמת לסרבנות קשר) חושפת את הילדים המעורבים בה לנזקים נפשיים חמורים, הן בטווח הארוך והן בטווח הקצר. מטעמים אלה, קיימת נטייה הולכת וגוברת, הן בישראל והן במדינות אחרות בעולם, לתת משקל רב לחינוך ההורים המצויים בהליכי גירושין. במדינות מסוימות (טרם יושם בישראל), הורים בהליכי גירושין מחויבים להשתתף בסדנה הורית, בה הם נחשפים לנזקים הנגרמים לילדים כתוצאה מהסכסוך בין ההורים וכתוצאה ממעורבות הילדים בסכסוך. ההנחה היא שעבור מרבית ההורים, טובת הילד נתפסת כחשובה ביותר, ועל כן פיתוח מודעותם של ההורים לחשיבות קיום הקשר בין הילד לשני ההורים לצורך התפתחותו הפסיכולוגית התקינה של הילד, תביא לצמצום המצבים של ניכור הורי וסרבנות קשר. **הבהרה: הכתוב לעיל הינו מידע אינפורמטיבי בלבד ואין בו משום מתן ייעוץ משפטי כלשהו. השימוש במידע זה הוא באחריות המשתמש בלבד. הכותבת היא מומחית בדיני משפחה וירושה