העבודה
ביחידת הסיוע מתאפיינת בהתערבויות קצרות מועד, שבהן אנו מנסים להסדיר את יחסי בני
הזוג שנמצאים במשבר, באמצעות גישור בין שני בני הזוג ובינם לבין ילדיהם.
הנחת
היסוד המרכזית לגבי יחידת הסיוע, היא כי הסכסוך המשפחתי הוא לטווח ארוך וכל פתרון משפטי
אינו מספק. ישנן השפעות אמוציונליות סביב פתרון הקונפליקט, לא רק בהחלטות לגבי משמורת,
הסדרי ראיה ורכוש, אלא גם בשאלה כיצד להתמודד עם המצב החדש שנוצר. למעשה, קיומם של
הסדרי ראיה, מביא את הילדים להמצאות בבתים חדשים ולצורך כך נדרשת תקשורת בין בני הזוג.
התפיסה היא שתפקידה של יחידת הסיוע הוא 'לגשר', ללא גורמים משפטיים או בנוסף
אליהם.
קיימות
יחידות סיוע בכל הארץ, והן צמודות לבתי המשפט, אשר מפנה את הזוגות להתערבות יחידת
הסיוע. בדרך כלל, העובדת הסוציאלית תעשה את כל הגישור. בנושא של הסדרי ראיה שבו
דרושה מומחיות מיוחדת, היא תפנה אל פסיכולוג ביחידת הסיוע, לצורך בירור ונסיון לגשר.
חלק מן ההתערבויות כולל מפגש עם הילדים, במיוחד במצבים של "ניכור הורי",
כשאחד הילדים אינו רוצה קשר עם אחד ההורים. במסגרת ההתערבות אנו מנסים לפתור את הבעיה.
בגלל שהתפיסה היא שגירושין הם משבר עמוק, ברגע שמאתרים קושי להתמודד עם המצב, אשר בא
לביטוי בדיכאון, חרדה, בלבול, יש הפניה אלינו כדי שנתערב ונסיע, ונפנה את הזוג
וילידהם להמשך טיפול במוסדות הרווחה. אנו מתערבים באופן ראשוני וקצר ומפנים הלאה.
החזון
של יחידת הסיוע, הוא לקדם תפיסת עולם של יישוב סכסוך בדרכי הידברות, הנחיות קבוצות
תמיכה להורים שמתגרשים, מתוך הבנה שיש מקום לעיבוד המשבר ולהתמודדות חדשה עם המצב.
קיימות
14 יחידות סיוע, הפזורות ברחבי הארץ, עובדים שם: עובדים סוציאלייים, פסיכולוגים ועובדי
מנהל. בשנת 2010 הופנו 7,784 משפחות ליחידות הסיוע. היחידות פועלות כבר 14 שנה,
ומסייעות לבית המשפט במילוי התפקיד השיפוטי שאיתו הוא מתמודד, ואביא לכך דוגמאות
בהמשך.
אחד
התפקידים המרכזיים של יחידת הסיוע, הוא יישוב סכסוך בהסכמה לגבי נושאים הקשורים
לילדים וכן לגבי חלוקת הרכוש ומזונות, ללא צורך בהתדיינות משפטית. דבר נוסף שקיים בהנחת
היסוד שלנו היא, שככל שמשך הקונפליקט ארוך יותר, כן גדלה הפגיעה בעיקר בילדים, אשר
לא החליטו על גירושין, ומוצאים עצמם בתווך, חשופים למאבקי כח וסכסוכים משפטיים. דבר
שמפריע על תפקודם היום יומי, ועלול להשפיע גם על הצלחתם בעתיד בבניית מערכת זוגיות
משלהם. העובדה שהימצאותם של הילדים ממשיכה
את הקשר בין בני הזוג לאורך שנים רבות, בנוגע לעניינם, מצריכה התמודדות לא
פשוטה במספר סוגיות ותחומים. כמו הסדרי הראיה, חלוקת הרכוש ושמירת קשר טוב עם
הילדים של מצד ההורים. לדוגמא, כאשר כאשר עולה חשש אצל אחד מבני הזוג שמא הצד שכנגד
יוצר מעין 'ברית' עם הילדים נגדו, הרי שאז יחידת הסיוע תתערב, כדי ליצור שיתוף מתוך
הנחה שהגירושין הם בין בני הזוג ולא מהילדים. דרך החלטתו השיפוטית, נותן לנו בימ"ש
מסגרת המחייבת את בני הזוג להתחיל בהליך שבו יש צורך בשיתוף ותיאום. דבר נוסף שמאפיין
את היחידות, הוא המהירות וטווח הזמן הקצר שבו הן נכנסות לתמונה, מעת שההורים
מוזמנים ונערך 'אינטייק' (הערכת הצרכים של אותה משפחה), עד לחלוקת התפקידים בין
ההורים, הקובעת במה כל אחד מהם יעסוק. ההתערבויות הם קצרות מועד, מספר מפגשים עומד
על 3 או 4 מפגשים. אם בני הזוג זקוקים להמשך עבודה, אנו מקשרים אותם אל הרשויות
המקומיות, שממשיכות את ההליך.
כלל
נוסף שעליו יחידת הסיוע מקפידה, הוא השמירה על חיסיון. כל מה שנאמר ביחידה "נשאר
בחדר". הדבר חשוב מאוד לבני הזוג, כדי לאפשר להם להיפתח בלא לחשוש מחשיפה, ולהקנות
להם תחושה של מוגנות. גם אם התיק מוחזר לבימ"ש, במקרה שההתערבות לא הצליחה,
הדברים שנאמרים בפני אנשי יחידת הסיוע נשארים חסויים.
אבהיר,
בד"כ ועל פי חוק יחידות סיוע של בתי הדין[3], כל מה שנאמר ביחידה נשאר
חסוי, אלא אם השופט מורה ליחידת הסיוע לתת לו חוו"ד ומציין מראש בהחלטה שלא
יחול חסיון על מידע זה. לדוגמא במקרים דחופים כשאין תסקיר, כמו אמנת האג, סיכון של
הילדים, אלימות במשפחה, סיכון לנשיאת נשק וכו'. אנו כבר מלכתחילה מודיעים לצדדים
על אפשרות כזו, והפגישות נעשות כשהם מודעים לכך. אך כאמור, חשוב שהצדדים יחושו
בטוחים אצלנו, אלא אם כן, שניהם מעוניינים ומסכימים שהדברים שנאמרים בפגישות יוגשו
בפני בית המשפט. אם הגישור מצליח נשלח ההסכם לבימ"ש.
במקרה
של פתיחת הליך "ישוב סכסוך" שבעקבותיו מופנה הזוג אלינו, אנו נכנסים
לתמונה או מפנים אותם לטיפול זוגי חיצוני. לא מעט קורה שמגיעים אלינו זוגות, אשר מהר
מאד אנו מבחינם כי הם אינם בשלים לגירושין, ואנו מפנים אותם לטיפול זוגי. לכל העובדות
הסוציאליות שלנו יש ידע בטיפול זוגי.
יצא
לא מעט שהגיע אלינו זוג במצב של פרידה ורצון לגירושין ותוך כדי המפגשים איתם, היחסים
בין בני הזוג הלכו לכיוון של "שלום בית". מצב כזה יכול להתאפשר לאור
התנאים המיוחדים הנוצרים מול איש הטיפול, העוצר את בני הזוג ממרוץ הגירושין, ומביא
אותם להבתבוננות ומחשבה על המניעים שהביאו למצבם זה ועל הדרכים להתגבר עליהם בדרך
של יישוב מעכות היחסים ביניהם.
ביחידת
הסיוע, עולים כל נושאי תביעת הגירושין וההיפרדות, כמו המשמורת, הסדרי הראיה, החינוך,
הגירה, מזונות וכו'. כל נושא טומן בתוכו יצרים ודעות שונות, והרבה חשדנות. פעמים
רבות, כשהיחידה רוצה לגשר ולקרב את הצדדים להסכמה, עולה נושא האלימות במשפחה, הן אחד
כלפי השני והן הילדים. במקרים אלה, כאשר אנו חשים שישנה פגיעה בילדים, אנו עוצרים
את הגישור ומדווחים על אותה אלימות.
בעניין
נושא האלימות במשפחה – כמעט 1,500 מהתיקים הנפתחים בבימ"ש ובי"ד הם תיקי
"צווי הגנה". בימ"ש נעזר בנו, כדי לפגוש את הצדדים ולערוך ביניהם הסכמה,
ולעתים אף הרחקה בהסכמה. כאשר הגבר מורחק, אנו דואגים עבורו להסדרי הראיה ומפנים אותו
להמשך טיפול. אם יש חשש של סיכון לאישה ולילדיה, אנו מפנים אותם למקלט. נושא צווי הגנה
חל גם בבתי הדין. יש "אלימות מצבית" שנגרמת כתוצאה מהמתח שעולה בעקבות ההחלטה
להתגרש. אנשים במקרים אלה עלולים להעלות איומים וקללות, ופעמים אף להגיע לאלימות
פיסית. זאת, בניגוד ל"אלימות קלאסית". כאשר מדובר באלימות שקשורה למאבק גירושין,
צריך לעשות הפרדה ולא לתת למצב להסלים, משום שאלימות כזו יכולה להפוך במהרה למאוד
מסוכנת.
בעניין
"צוי הגנה", בימ"ש מפנה אלינו מקרים, ואנו מתערבים למשך שבוע (עד
דיון במעמד שני הצדדים), ומאשרים את ההסכמות שהגענו אליהן. לגבי אלימות במשפחה, ישנן
גבולות לעניין החסיון וחובת דווח, ואנו עובדים ע"פ החוק. אנו לא נהסס למנוע טרגדיות,
שלצערי הרב שמענו עליהן לאחרונה בחדשות, כשבתוכם היו גם כאלה שאותם זוגות טפלו גם ביחידות
הסיוע.
נושא
נוסף הוא הסכסוך בין בני משפחה אחרים. בהליך הגירושין מעורבים אמוציונאלית גם בני
המשפחה המורחבת, סבים וסבתות, אחים ואחיות, ובמסגרת התערבותנו אמורים להיפגש גם עם
הדמויות שמשפיעות בתוך המשפחה, ולהסתייע בהן כדי להגיע להסכמות. ביחס לסבים והסבתות,
יש להם מעמד משמעותי, הם יכולים להגיש "בקשה ליישוב סכסוך", בגלל סרבנות
קשר וכו'. אנו טוענים שבמקרים אלה ניתן להגיע לפתרון בצורה טיפולית ולא בכפיה, והיו
לנו מקרים רבים של הצלחות.
בנוסף,
אנו מספקים מידע וייעוץ בכל ענייני הגירושין, מתוך הבנה שזהו משבר קשה מבחינה רגשית
בחייהם של שני בני הזוג, וצריך לבדוק איך הדבר משפיע עליהם ברמה התפקודית, כמו במצבי
דכאון. חשוב גם לבחון כיצד הילדים עוברים את המשבר, בשעה שההורים עסוקים במאבק והילדים
"הולכים לאיבוד". אחת המטרות החשובות שלנו, היא הטיפול בנושא "סרבנות
קשר". ליחידת הסיוע, יש אפשרויות רבות לפעול בעניין, כשחלקן נעשות באמצעות
הוראות וצווים של בימ"ש, ואנו מצליחים באופן לא רע לחדש את הקשרים בין ההורים
לילדים. השלוב הזה בין בימ"ש ליחידת הסיוע מאפשר לחדש את הקשר ולהרגיע את החששות,
ולעזור להורה לפתח מיומנות הורית, כשזו לקויה, ולהתמודד עם מצבים אשר לא יכול היה
להתמודד עמם בעבר. צריך לשמוע את "הסיפור", ומה מסתתר בתוכו, ומהי מציאות
החיים של האב ושל האם. נראה שאחת הנקודות של הסתכלות, בכלל, בתפיסה של היחידה היא שהילד
הוא "המרכז", ומרכז המאמץ צריך לדאוג לכך, כדי שהוא ייפגע פחות כתוצאה מהליך
הגירושין שההורים עוברים, כיון שהוא זקוק לקשר גם עם האב וגם עם האם.
בשלב
הראשון אנו מקיימים הערכה ואבחון של המצב, ובודקים האם פני בני הזוג לפרידה או
לשלום בית. צריך הערכה ראשונית, כדי לבדוק אם אין הגשת תביעות אימפולסיבית או
תבנית חוזרת של הגשת תביעות.
התנכרות
– במקרים רבים, הסיבה לכך שהילד אינו מעוניין להתארות עם אחד מהוריו, נובעת מראיית
הדברים כ"שחור לבן". חוסר יכולת לראות מה היה קודם, ונטיה לראות הורה
אחד כהורה "רע" ואת האחר כהורה "טוב". השאלה כאן, איך מתמודדים
עם כך. יש תפיסות הטוענות שלא ניתן לחדש כבעבר קשר שנגדע, אך ברוב המקרים
ניתן לשפר את המצב. התפיסה שלנו היא שצריך להגיב ולהתמודד כמה שיותר מהר בעניין
הזה. חלק מהתפיסה היא ליצור מפגשים בנוכחות המטפל, ואז בשיחות ודרך עבודה ומשחק, המתח
יורד, ונוצר התהליך הדרגתי של קשר. כאשר האם מסיתה את בניה כנגד אביהם, חלק מההסתה
נובע מרגשות שליליים כנגד האב, ומגישה שהאב לא יוכל לטפל בילדים, וכדומה. הילד קולט
אותן חששות והולך איתם הלאה. לגבי האם, הבעיה היא איך מפסיקים את החרדות שלה,
במקרה שהן אינן קשורות למציאות. גם אם הגבר הורחק או הופרד, הוא לא צריך לקבל עונש
בכך שלא יראה את הילדים. העבודה יכולה להיעשות בגיבוי בימ"ש. גם אם בימ"ש
כופה על הצד המסית להגיע, אנו לא נבהלים. אנו מקבלים טלפונים על כך שהילד לא ישן בלילות,
ולא הולך לביה"ס, ואם יש לנו נחישות ואין מדובר בהורה אלים, אפשר ליצור קשר. זה
לא תמיד קורה, אך בהרבה מקרים זה משתפר.
אנחנו
איננו הולכים לביקור בית, איננו מבררים מול בית הספר וכו', אנו ממליצים על תסקיר
כאשר יש צורך בכך. נכון שיש תור, ויש שופטים שמפנים אלינו לתסקיר רק כדי "לתפוס
תור". אנו אמנם מתערבים יותר מהר, כי אצלנו ההורים מגיעים למפגש בתוך שבוע או
שבועיים, ותסקיר לוקח חצי שנה או שנה. אולם אצלנו יכול להיעשות רק ניסיון, אך אם הניסיון
לא הצליח, אז בלאו הכי הזוג מגיעים לתסקיר.
נוסיף,
שעל פי המתוכנן, תוך שלש שנים יוקמו כל היחידות בבתי הדין הרבניים.
לא
כל תיקי הגירושין מגיעים אלינו; הדבר נתון לשיקול דעתו של השופט. יש שופטים שיש
להם נוסח קבוע של הפנייה לאחר פתיחת תיק, ויש שופטים שעושים זאת לאחר 'קדם משפט'. יש
שופטים שמפנים אלינו רק במקרים דחופים, לצורך ייעוץ, או העברת משמורת, כאשר האשה מאושפזת
וכו', או במקרה של חטיפת ילדים. אך קיימים מקרים שהם מפנים אלינו, כי אנו מזמינים
זאת. חשוב לציין שמכיון שאנו חלק ממשרד הרווחה, יש לנו קשר עם המפקחים הארציים,
בכל התחומים שנוגעים לבתי הדין (מרכזי קשר, מרכזים למניעת אלימות ועו"ס לסדרי
דין), לכן קל לנו לתאם, כשיש בעיות.
אנו
עוסקים גם בהסברה, בהסדרי ראיה זמניים וקבועים או קבועים, הסתכלות על טובת הקטין, נתק
של אחד ההורים, ומניעת פגיעה בילדים.
פרויקט
נוסף שנכנס בשנתיים האחרונות הוא "שמיעת קולם של הילדים". זה התחיל
כפרוייקט נסיוני, ועכשיו הוא מוסדר בתקנות. השופט רוצה לשמוע את דעת הילד בעניין
הסדרי משמורת והסדרי ראיה, בהתאם לגיל הילד. הילד אמנם לא מחליט אך מתחשבים בעמדתו
ורצונו כחלק מהשיקולים. העובד הסוציאלי נפגש עם הילד ושומע את דעתו, ואם הילד רוצה
להפגש עם השופט, העובד מפנה אותו לבית המשפט, או כותב לבית המשפט את סיכום הדברים
שאותם ביקש הילד למסור. במסגרת התכנית הניסיונית הוזמנו להשתתף כ-400 ילדים
ורואיינו במחקר מלווה 100 הורים ו-100 ילדים. הממצא החשוב שעלה הוא ש-52% מהילדים
שהשתתפו זקוקים להמשך טיפול בשל מצוקה. עתה התכנית תורחב לבתי משפט נוספים לאור
ממצאי המחקר המלווה.
לגבי
"הסדרי ראיה", העקרון אצלנו הוא שחובה על שני ההורים להיות בקשר עם
הילדים. אך הדבר צריך להיות מוסדר בחקיקה. לא מתקבל על הדעת שהורה יוכל להחליט שהוא
"מתגרש" גם מילדיו, גם כשיש קושי בשמירה על הקשר עימם. אנו משתדלים לטפל
בנתק של הורה מילד אשר נובע מנקמה וכעס. נכון שאין חקיקה, אך עם העמדה הזו שיש
צורך לחייב קשר, יש אפשרות לעזור להורה, לעשות "פסק זמן" ולהסתכל על ההשלכות
של ההתנתקות מהילד שנובעת מאימפולסיביות, ורחמים עצמיים.
מניעת
הסדרי ראיה ע"י אחד ההורים גורמת נזק קשה מאד, ובית המשפט או בית הדין צריך לנקוט
כנגד כך באמצעי ענישה.
תפקיד
אחרון שאדבר עליו, שבו היחידה עוסקת, היא בכל נושא "ישוב הסכסוכים" סביב
הסכמים שקשורים לחלוקת הרכוש, מזונות וכו'.
אומנם
איננו משפטנים, אבל בחלק מהמקומות יש עורכי דין שעוזרים לנו מטעם הנהלת בתי המשפט.
ישנן מחלקות של מנ"ת ('מחלקה לניתוב תיקים') וישנן אפשרויות אחרות נוספות. אם
הצדדים מיוצגים על ידי עו"ד מטעם הסיוע המשפטי, אנו מבקשים שיהיה ליווי של עו"ד
במה שנוגע לניסוחים המשפטיים. יש מקרים, בחיפה לדוגמה, בהם עורכי הדין משתתפים גם בגישור,
והם גם מקבלים תשלום על הגישור מהסיוע המשפטי, מתוך ראיה שכדאי לסיים את הסכסוך
ולא להמשיך להתדיין, וזה יותר זול לכולם. במקרים אחרים אנו עורכים רשימות של עו"ד,
שינסחו הסכמים במחירים סבירים. אחוז הגישור להסכם מלא הוא קטן.
יש
לנו פסיכיאטרים ופסיכולוגים, והם מועסקים ע"פ שעות עבודה, בחלק מהמקומות כשיש
בעיות רגשיות או פסיכיאטריות אנו מערבים לטיפול אצלהם.
אנו
מטפלים ביותר מ-7,000 משפחות, זה בערך 35,000 תיקים של בימ"ש בשנה, ולכן בהכרח
ההתערבות שלנו קצרה. אם נעשה טיפול ארוך לכל זוג, לא נוכל להתערב עם כל מי שזקוק
לכך. אנו מטפלים בדרך של מעין "דלת מסתובבת", כאשר לפעמים יש רק פגישה אחת,
וזה מה שמאפשר לנו לתת שרות לכלם. דרך זו מאפשרת גם זמינות לבית המשפט, כששופט נתקל
בבעיה. מספר העו"ס זהה למספר השופטים בכל בית משפט וביחידות גדולות יש
עו"ס תורנית אליה מופנות משפחות מתוך הדיון להתערבות דחופה. יש לנו תיק ממוחשב,
שאינו נכלל "תיק בימ"ש", אלא כתיק נפרד של משרד הרווחה. באמצעות כרטיס
חכם ניתן להיכנס לתיק בית משפט ולקבל פרטים על המשפחה, אך אנו לא נחשפים לכל התיק,
אלא רק לחלקים מסויימים ממנו. אנו צריכים להגיש תשובה לבית המשפט בתוך שלשים יום, אלא
אם כן בית המשפט מקציב לנו מועד אחר. למשל כאשר זמן המדף של התיק עד לדיון ממושך,
בית המשפט יכול לבקש את התשובה שבועיים לפני הדיון, ויש לנו יותר זמן. אם ביהמ"ש
לא מציין מועד צריך להגיש תשובה תוך שלשים יום. ניתן להגיש לבית המשפט תשובות
ביניים – למשל, לבקש ארכה לצורך גישור בכדי שבית המשפט ישאיר את התיק פתוח.
מספר
נתונים לסיום: מתוך 10,000 משפחות שבהם התעסקנו בגישור והסכמות, כמעט 50% הגיעו להסכמות
והסכמים, וב-20% היה "הפחתת הקונפליקט", הם אמנם לא פתרו את הסכסוך אך הגיעו
לבית המשפט באוירה רגועה יותר. לגבי 30% לא "חל שינוי", ובימ"ש ממשיך
בהליך.
בתחום
אלימות במשפחה, יש לנו הצלחה יותר גדולה: ב- 45% מתוך 2000 תיקים שסרקתי, הגיעו להסכמות,
וב- 43,6% המלצנו על הרחקה או על המשך טיפול. ב-11 אחוז לא הצלחנו. העובדה שאנו קרובים
לבימ"ש יכול לעזור לזוגות שהרבה פעמים נמצאים בסיכון גבוה!
דבר
אחרון, אנו עושים עבודה קבוצתית שהיא מרכיב חשוב ביותר. בכל העולם מפעילים קבוצות
עבור הורים בגירושין על-מנת שיהיה להם מידע על מה שקורה לילדים לאחר הגירושין.
לאור המחקרים על השפעת גירושין על ילדים, נמצא שאורך הקונפליקט וחומרתו הם הגורמים
המשפיעים ביותר עליהם. הקבוצה מהווה מקור תמיכה והדרכה וחוסכת זמן טיפול. בארה"ב
לא ניתן אישור על גירושין אלא אם כן ההורים השתתפו בקבוצה כזו. מגיעים אלינו אבות שרוצים
לדעת מה לעשות עם הילדים, זה משבר עמוק, ומסגרת זה מעניקה הדרכה ויעוץ בתחומים
שונים, כמו איך לספר לילדים על הגירושין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה