יום שישי, 25 ביוני 2021
יום שבת, 19 ביוני 2021
ראיון עם ליאור חיוט דובר "העמותה למאבק בניכור הורי"
מאת: מערכת פסקדין | תאריך פרסום : 04/02/2020 14:54:00 | 
גרסת הדפסה
ליאור חיוט |צילום: תמיר ברגיג artamir, אילוסטרציה: Bonnie Kittle, Unsplashהתסמונת שמוכרת כבר משנות ה-50 זכתה רק ב-2019 להתייחסות ראויה מצד מערכת המשפט. בראיון עם דובר העמותה למאבק בניכור הורי הוא סיפר על היקף התופעה, ההתמודדות איתה ותרומתם (השלילית) של עורכי דין
"ניכור הורי" הוא תסמונת שבה על רקע פרידה של הורים הילד מתרחק מאחד מהם ללא הצדקה עד לניתוק מוחלט מאותו הורה ומשפחתו. תהליך הניכור מלווה בעידודו של ההורה האחר (המנכר), בין אם בהסתה אקטיבית או באופן פסיבי שלא תמיד נראה לעין.
המשג "ניכור הורי" מוכר בספרות כבר משנות החמישים, אבל עלה עלה לשיח הציבורי בעיקר בשנתיים האחרונות, בעקבות הסדרה הדוקומנטרית "קשר השתיקה" של צופית גרנט ששודרה בנובמבר 2018 ברשת 13.
הצפת הנושא הובילה לשינוי תפיסתי של ממש גם במערכת המשפט. ב-2019 החל לפעול בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב פיילוט שבמסגרתו מונה "שופט מוקד", אליו מתרכזים התיקים שבהם עולה חשש לניכור הורי או סרבנות קשר והם זוכים לטיפול מהיר וייעודי.
עד כה נראה כי הפיילוט הוכח כמוצלח, ולאחרונה פרסמנו כי מתגבשת תכנית להחלת נוהל דומה בכל רחבי הארץ.
כדי להבין קצת יותר קיימנו ראיון עם ליאור חיוט, דובר "העמותה למאבק בניכור הורי" שמורכבת ממאות הורים מנוכרים.
כמה ילדים מנותקי קשר יש בישראל?
להערכתנו יש כיום מעל 30,000 ילדים מנותקי קשר. צריך להבין שילדים מנוכרים ברוב המקרים מנתקים קשר עם כלל המשפחה של אותו הורה אליו הם מתנכרים ולא רק עם ההורה שכלפיו הם עוברים הסתה. התהליך הזה נקרא 'התפשטות העוינות' ותהליך של הכללת יתר קוגניטיבי לפיו כל מי ששייך לסביבת ההורה המנוכר עובר ניכור.
ניכור הורי הוא מגדרי?
לא! מדובר בתופעה שפוגעת בכולם: נשים, גברים, דתיים, חילוניים, יהודים, ערבים. אצלנו בעמותה כ-50% נשים. כולם סובלים מכך ללא הבדלים.
איך העמותה פועלת בעניין?
אנחנו מקיימים עצרות, מרצים באוניברסיטאות ומכללות בפני החוג לעובדה סוציאלית, נמצאים בוועדות לזכויות הילד בכנסת ואף שותפים להצעות חוק בנושא.
אפשר באמת לטפל בניכור הורי?
בהחלט כן. הטיפול הוא משולב, פסיכו-משפטי.
בצד המשפטי, הטיפול חייב להיות מהיר ולשלב סנקציות על אי עמידה בהחלטות שיפוטיות. צריך לזכור שהורים מנכרים מתנגדים בכל דרך שילדם יקיים קשר עם ההורה האחר, החל מהשמצות פומביות שהילד חשוף אליהן, הפחדת הילד שההורה השני ינטוש אותו, הכנסת הילד לקונפליקט נאמנויות מתמשך או גרימת רגשי אשמה אצלו אם הוא מעז להנות ולגלות קשר חיובי כלפי ההורה המנוכר. בנוסף, הורים מנכרים נוטים שלא לכבד החלטות שיפוטיות בטענה שהילד לא מוכן לשתף פעולה ולמעשה לא מגיעים לטיפול. הם שוכחים שהם הבוגרים והאחראיים. לכן, ללא סנקציות הדברים לא יצאו לפועל.
ב-2017 התפרסם מחקר מטא-אנליזה שהראה שמטודה משפטית היא זו שיעילה כדרך לרסן הורה מנכר ומתנגד שמפנה את ילדו נגד ההורה האחר.
לצד זאת יש את הפן הטיפולי, שבו חייב בית המשפט למנות בראש ובראשונה מטפל ייעודי שעוסק בתהליכי חידוש קשר עם ניסיון בטיפול בניכור הורי ובסרבנות קשר.
למרבה הצער, לאחרונה אנחנו רואים השמצות נגד מטפלים בניכור הורי ובחידוש קשר.
מי משמיץ אותם?
מטפלים בחידוש קשר על רקע של ניכור הורי מעזים לעמוד מול הורים מנכרים ולשקף לבית המשפט את ההסתה שלהם ואת השליטה שלהם בילד. לכן, ההורים ומי שמייצג אותם מנסים להפעיל עליהם טקטיקות של ניכור כפי שעשו להורה המנוכר בעצמו: מכפישים, מעלילים, משמיצים, הכל לגיטימי על מנת שההתנגדות של הילד תמשך ושהתהליך לא יצליח. במובן זה 'הכל כשר'. גם הכפשת המטפל.
איך עורכי דין מתייחסים לתופעה?
ברור לכל שעורכי דין צריכים לייצג את הלקוח שלהם. עם זאת, לצערי הרב פעמים רבות אני שומע מחברי העמותה תלונות שבתיקים שלהם עורכי הדין שמייצגים הורים מנכרים עושים שימוש באותן טקטיקות מנכרות ובאופן מגמתי: מעודדים את הילד להתנגד, מעכבים הליכים, מושכים זמן, מעבירים מסרים מכפישים על ההליך המשפטי, משקרים, פועלים חד ממדית לכך שהילד לא יקיים קשר עם ההורה האחר ועושים שימוש בטענות שווא, מעודדים להגיש תלונות שווא וכדומה. אנחנו מדברים על נפשות של ילדים תמימים שנולדו לשני ההורים ואין לאף אחת זכות לנתק את ילד מאחד מהוריו, זה מעשה נבזי שראוי לכל גינוי גם על ידי לשכת עורכי הדין. בהסתייגות אומר שרוב עורכי הדין לענייני משפחה עושים עבודתם נאמנה ומדובר בעורכי דין ספציפיים שדפוס הפעולה שלהם חוזר על עצמו.
מה הנזק שנגרם לילדים?
ילדים שסובלים מניכור הורי עלולים לגלות חוסר אמפטיה לזולת, בעיה בקשרים חברתיים, הם מפתחים הערכה מופרזת של היכולות והכוח שלהם, צורת ההתנהגות שלהם למבוגרים אחרים יכולה להיות חצופה וכוחנית.
אצל הילד נוצר טשטוש גבולות לא בריא בין ההורה האהוב (המסית) שהחיבור של הילד איתו קרוב מדי, לבין ההורה השנוא (המוסת), שמערכת היחסים עמו מתנתקת. התסמונת לא מאפשרת לילד חשיבה עצמאית בנושא.
יש לך טיפ להורים מנוכרים?
חשוב לא לדעוך עם כל הקושי, לצערנו הרב איבדנו בשנים האחרונות הרבה הורים שלא יכלו לשאת עוד את הכאב והתאבדו. הטיפ הגדול ביותר שאני יכול לתת זה מצד אחד לא לוותר אך מצד שני לנסות עם כל הקושי להמשיך את החיים, להכיר בני זוג חדשים ולנסות לפתוח פרק ב'. בנוסף, בעמותה אנחנו מפעילים קו פעיל ומאפשרים תמיכה הדדית למניעת מצבים של דיכאון או התאבדות. הייתי רוצה שכל מי שקורא את הכתבה ידמיין מה היה קורה לו אם הילד שלו היה נחטף ממנו ונעלם. אני בטוח שרק המחשבה על זה מצמררת ולכן חשוב שכל מי שנתקל בהורה מנותק קשר יפנה אותו לטיפול, לעמותה או לבית המשפט.
יום חמישי, 17 ביוני 2021
עוד פסיקה בכיוון הנכון - אבל מאוחר מידי לאלפי אבות וילדיהם
השופט ארז שני 'מכה שנית': אמא מנכרת תישא בתוצאות
השופט ארז שני בבית המשפט לענייני משפחה 'מכה שנית' בסדרת פסיקותיו נגד הורים מנכרים. והפעם: אמא שביקשה ל'צמצם' מפגשי ילדיה עם אביהם
השופט ארז שני מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, כבר זכור כמי שהורה לפרסם פסק דין אותו נתן במקרה של סכסוך גירושין שהתדרדר לניכור ילדיהם מהורה.
השבוע, העניק השופט פסק דין נוסף המתפרס על פני 14 עמודים, בתביעת אשה ל'צמצם' את מפגשי הקשר בין ילדיה לאביהם.
בפסקו הפעם, מפנה השופט ארז שני את 'כל החפץ' לפסק דין של כבוד השופט שוחט – בו יוכלו הורים ובאי כוחם ללמוד את הסוגיא בכדי לדעת כיצד לבוא בטענותיהם בפני בית המשפט.
הגדיל השופט שני כשהתייחס בפסקו גם לחוות דעת פסיכיאטר שעסקה בקשר בין הילד ואביו.
השופט שני פורט לפרוטות את טענות האם לאורך השנים ואורג את המחצלת המשפטית שהרכיבה האם במלחמתה לנכר בין הילדים לאביהם.
לסיכומם של דברים, 'שיחרר' השופט שני את מי שמונה כאפוטרופוס לדין למקרה המדובר, העניק לאבי הילדים משמורת מלאה לשלושה חודשים כשלאחריהם תהיה משמורת הילדים על שני ההורים במשותף.
את האשה שתבעה לצמצם את הקשר בין הילדים לאביהם – חייב השופט שני בהוצאות משפט.
יום שלישי, 15 ביוני 2021
בכל פעם שאתם שומעים על מעשיה של ד"ר קריץ , זכרו זה עלול להגמר כך
התאבדויות שקטות שאיש לא שמע עליהן
התקשורת מתעלמת, המערכות עוצמות עין, אך תופעת הניכור ההורי כלפי אבות גרושים מניבה תוצאות קשות, בהן גם התאבדויות.
הורים וילדים
צילום: ISTOCK
בחודש האחרון התאבדו ארבעה אבות בהליכי גירושין או אחרי הגירושין שנוכרו מילדיהם במשך שנים. על האירועים הללו שלא זוכים לתשומת לב ציבורית ותקשורתית שוחחנו עם ד"ר רונית דרור, חוקרת בתחום אלימות בין בני זוג ופעילה למען שיוויון מגדרי.
13:04
שקט ציבורי. ד"ר דרור
"בכל מה שקשור לתופעות של מצוקות גברים, כמו אלימות נגד גברים, תלונות שווא בהליכי גירושין, ניתוק של אבות והניכור ההורי שגורם שנאה של ילדים כלפי אבות, בכל אלה יש מסך השתקה והתעלמות של התקשורת וגם של הכנסת", אומרת ד"ר דרור. "אלה תופעות אכזריות שגובות מחירים. גברים בהליכי גירושין מתאבדים פי שמונה, ובכלל פי ארבע מנשים".
על אירועי ההתאבדויות האחרונים היא מספרת כי "בכל פעם שנכנסתי לפייסבוק דיווחו לי על עוד התאבדות, נכנסתי כדי לראות במי מדובר, ואלו אנשים שנותקו מהילדים שלהם. באחד המקרים מדובר באב שרדף אחרי הילדים שלו עד לנגב והאישה לא נתנה לו לפגוש אותם, מדובר במשפחה מהציונות הדתית".
בדבריה היא מציינת כי בהחלט יתכן וההחלטה הקשה להתאבד נבעה ממכלול סוגיות הנובעות מהליך הגירושין הפוגעני שהאבות עוברים, אך הניכור ההורי הוא המכריע שבהם. "אולי זה גם נוגע לתלונות שווא, למחירי המזונות שהם לא יכולים לעמוד בהם, לרדיפת המשטרה וההוצאה לפועל. יש הרבה מרכיבים שמביאים אותם למעשה, אבל בחודש הזה זה בעיקר תופעת הניכור ההורי". עוד היא מציינת כי לבד מהאבות "התאבדה גם אימא בגלל ניכור הורי". ד"ר דרור מוסיפה ומציינת כי "בסופו של יום ילדים מנוכרים יהפכו להורים מנכרים".
באשר לשתיקת התקשורת סביב התופעה ומשמעויותיה, אומרת דרור כי לכך "יש הרבה סיבות", והראשונה שבהם קשורה בתפיסת עולם קדומה ולפיה "גברים לא מעניינים, וזה לא מהיום", כלשונה. "לאורך כל ההיסטוריה מוות של גברים היה פחות נחשב ממוות של נשים, למרות שגברים הם שמגנים על חיי נשים וילדים. ערך החיים שלהם פחות מחיי נשים. אנחנו חסרי אמפתיה כלפי גברים".
תפיסה קמאית זו מתווספת, לדברי ד"ר דרור "לתנועה הפמיניסטית שהוקמה לאיזון זכויות" ויחד נוצרה מטוטלת שלדבריה "כוח חזק, גם ברמת ההון הפוליטי. יש הרבה עמותות נשים עם תקציבי עתק שלא מוכנות להתחלק עם ההון הזה עם גברים. כיום יש המון פתרונות לנשים ואפס שקלים שמיועדים לפתרונות עבור גברים במצוקות שכאלה".
באשר להתייחסות התקשורתית המבקשת לאזן בין נפגעים ונפגעות של תקיפות מיניות, אומרת ד"ר דרור כי בנושא זה קיים ניסיון לאזן ולא להתייחס רק לנפגעות משום שגם כאשר מדובר במותקפים גברים התוקפים הם גברים, מה שמקל מאוד על ארגוני הסיוע להתייחס למצוקתם.
האם יתכן שגם לגברים יש חלק באחריות להתעלמות זו, בשל החשש לספר על מצוקתם ולפגוע בכך במעמדם, לעומת הנכונות של נשים לספר על מצוקתן לחברות וכיוצא באלה? ד"ר דרור משיבה: "גם נשים בתחילת הדרך חששו והתביישו ויש גם היום נשים שמתביישות ולא מספרות על מה שקורה מאחורי הדלתות הנעולות. היום הן יותר נחשפות בפנים גלויות וכו', אבל גברים מעצם טבעם מאוד מתקשים לדבר על חולשתם ולכן הקושי והמגבלה שלהם חמורה יותר. גברים מתקשים לשתף פעולה כדי להגן על עצמם". לטעמה נכון דווקא משום הקושי לדבר על מצוקת הגברים ראוי היה שארגוני סיוע ימצאו לנכון להבליט תקשורתית את המצוקה על מנת להביא אותה למודעות בדרך לפתרון, אך למרות זאת קיימת התעלמות ציבורית כוללת.
במציאות הקיימת, "מה שקצת קורה זה שנשים מתגייסות למען הגברים הללו. בתחילת הדרך, לפני כשמונה שנים, תמכו בי יותר גברים ועכשיו יש יותר נשים שמבינות שאנחנו במצוקה אדירה. זה לא פוגע רק בגברים כי לאבות האלה יש בנות ואמהות ואחיות, ואב שמתאבד משאיר את כולם סביבו שכולים ויתומים. זה פוגע בחברה כולה. ההתעלמות מהתופעות האלה, חוסר מתן הסיוע זה פשע נגד האנושות וחתומים על זה חברי הכנסת, בתי המשפט, מערכות המשטרה, הרווחה, התקשורת ועוד".
מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו >
הירשם ל-
רשומות (Atom)