תביעה זו הינה תביעה חוזרת של התובע לביטול חיובו במזונות ילדיו נוכח התנכרותם אליו. הרקע העובדות והתשתית לתביעה פורטו בפסק הדין מיום 30.11.08 בו הופחת סכום החיוב במזונות מסכום של 3,000 ש"ח לשני הילדים ל- 1,500 ש"ח לחודש.
משכך יובאו הדברים כפי שפורטו בפסק הדין הנ"ל, שכן נכונים הם גם לכאן.
התובע ואם הקטינים נישאו זה לזו בשנת 1992. לקראת סוף שנת 2007 עזב התובע את הבית.
בפברואר 2006 פתח התובע בהליכי גירושין, ומאז לגירסת התובע, העלימה ממנו אם הקטינים את הילדים וגורמת לכך שלא יפגשו עמו ומתסיסה אותם כנגדו.
עד אז לדבריו היה בקשר טוב עם הקטינים.
אם הקטינים טוענת שהאשם בכך שאין הקטינים מסכימים ליצור קשר עם התובע הוא בתובע שכן התייחס אליהם ואליה באופן לא הולם.
בין הצדדים התנהלו הליכים בענין הסדרי ראיה בין התובע לילדיו.
במהלך ההליכים בתביעה דנן ניתנה הסכמה לפיה הקטינים יופנו לטיפול בנסיון ליצור קשר בינם לבין התובע, התובע הוא שיממן את הטיפול.
דא עקא שאם הקטינים לא מילאה אחר ההחלטה שניתנה להפניית הקטינים לטיפול, ולא שלחה את הילדים אל המומחה, אף הגישה בקשה לביטול ההחלטה לפיה הופנו התובע והילדים למומחה לטיפול בענין חידוש הקשר עם התובע.
לדברי האם הם מטופלים בלשכת הרווחה ואין צורך במומחה.
מתסקיר פקידת הסעד אשר הוגש לבית הדין הרבני במסגרת הליכי הסדרי הראיה עולה כי פקידת הסעד מנסה להביא ליצירת קשר בין התובע לקטינים, אולם לדבריה צירוף הקטינים לטיפול ושילובם בו הוא הכרחי להצלחת הקשר, אולם הדבר לא נעשה.
מתסקיר קודם של ועדת תסקירים מיולי 2007 עולה כי האם איננה משתפת פעולה בענין הקשר בין הילדים לאב, כי נפגעה מאוד מהחלטת התובע להתגרש ו"מתבצרת" עם ילדיה ומונעת קשר שלהם עם אביהם, והילדים מסרבים לקשר בכל תוקף. האם מתקשה להבין את גודל הנזק שגורמת בכך לילדים, ומתעלמת מהנזק הרגשי שנגרם להם על אף התראות פקידת הסעד.
עפ"י האמור בתסקיר, הילדים חוזרים על דברים קשים ביותר שאמרה אמם כנגד אביהם, חוזרים על הדברים ללא שהדברים הוכחו.
הנתבעת נהגה להסתגר עם הילדים בחדר על מנת שלא יהיה לה ולהם קשר עם התובע.
כן צויין כי האם מתנגדת לטיפול הנחוץ על מנת לקדם את הקשר עם האב, והילדים מסרבים לכך.
לא זו אף זו. נקבע מועד לשיחה של בית המשפט, הילדים הוזמנו לבית המשפט לשיחה אולם ביום בו היו אמורים לבוא הודיעה אם הילדים שלא יבואו כי מסרבים לכך.
עולה מכל האמור כי "הכח" מצוי בידי אם הקטינים לאפשר ולקדם את יצירת הקשר בין הקטינים לבין אביהם, וכן לעצם הפנייתם לטיפול.
אם הקטינים מונעת ע"י רגשותיה הפגועים מעצם החלטת התובע להתגרש, עושה הכל על מנת למנוע טיפול מקצועי בילדים ושינוי בעמדתם לקראת קשר עם אביהם.
הקטינים עצמם מסרבים בכל תוקף לקשר למרות כל נסיונותיו של התובע לכך.
הקטינים מתנסחים בבוטות כלפי אביהם - התובע.
הקטינים מציינים התנהגויות מצד האב, אותם ציינה גם האם במהלך ההליכים ביניהם התנהגויות אשר לא הוכחו, וההתרשמות היא כי הילדים חוזרים על האשמות האם, ללא בסיס. יצוין כאן כי האם חרף האשמותיה אלה לא חפצה בגירושין אולם משעמד התובע על רצונו בגט, החלה במסע נגדו.
הקטינה בת 15 משתמשת כלפי התובע במילים קשות ביותר, "חולה נפש" "בהמה" "שערפאת יגיש לנו עזרה ולא חולה הנפש הזה". מבטאת כלפיו שינאה וזלזול, מדברת עליו בגוף שלישי.
מסרבת בכל תוקף לפגוש בו או לשמוע עליו ומציינת שמבחינתה גם אם יגיעו שוטרים היא עדיין תסרב לפגוש בו.
הבן בן 11 חוזר על דברי אחותו, אומר שאף אחד לא יחייב אותו להיפגש עם אביו, מסרב לפגוש באביו - התובע.
נסיבות אלה מובילות למסקנה כי אכן הקטינים מתנכרים לאביהם - התובע, הינם סרבני קשר. נוכח גילם והתנהגותם וסירובם אף להגיע לפגישה לבחון טיפול מקצועי על מנת לקרב ביניהם ובין אביהם וסירובם לבוא לבית המשפט לשיחה, כל אלה מורים כי יש לראות בהם ילדים סרבנים.
הקטינים מצויים במשמורת האם, וסמוכים לשולחנה.
בהיות הקטינים סמוכים על שולחנה היא בעלת הזכות לקבלת דמי המזונות עבורם.
כך באנאלוגיה לזכות אם לפנות להוצל"פ או לבית המשפט בתביעה למזונות חייל או בן בגיר בתביעה מטעמה ללא צורך בצירוף הבן כתובע.
בנסיבות לפיהן מזה שנים מניעה אם הקטינים את הקטינים לסרב להיפגש עם אביהם - התובע, והקטינים מסרבים להיפגש עם אביהם התובע, והאם והקטינים מסרבים לפנות לטיפול, אין מנוס כי אם לשקול ביטול או הפחתת דמי המזונות נוכח התנהגותם המתנכרת של הקטינים כלפי אביהם הנתמכת בהתנהגות אמם אשר על שולחנה הם סמוכים.
מ"א (ב"ש) 318/92 אזולאי נ' אזולאי (21.2.93).
ע"א 1741/93 אזולאי נ' אזולאי (13.7.94).
ע"א 199/77 חריר נ' חריר פ"ד לב(1) 458.
ע"א 4322/90 אדלשטיין נ' אדלשטיין פ"ד מו(1) 289.
מאז גדלו הקטינים הבת הינה בת 17 כיום והבן בן 13.
יחסם אל התובע אביהם לא השתנה, לא השתפר, הם עומדים בניכורם וסירובם להיפגש עמו, וכן מסרבים לפנות לטיפול וסיוע פסיכולוגי על מנת לסייע לקירוב ביניהם לאביהם על אף מינוי פסיכולוגית ע"י בית הדין הרבני לטפל בכך.
ניסיונות הפסיכולוגית ליצור קשר עם הילדים ולשיתוף פעולה מהם או עם הנתבעת- נכשלו.
הדברים הגיעו לקיצוניות כאשר התובע בעצת הפסיכולוגית שלח מכתבים לפני חג הפסח לילדים בהם הזמינם לפגוש בו והעביר 500 ש"ח לרכישת בגדים לחג, אולם הבת עמדה להתלונן כנגדו בגין הטרדה והאם רצתה להחזיר את סכום הכסף כי זה "כסף מזוהם", סרבה לרכוש עמו בגדים, רק לאחר שכנוע מצד הפסיכולוגית הסכימה לרכוש להם סנדלים אולם מבלי לאמר מהו מקור הכסף.
את המכתבים שכתב התובע לילדים כינתה כ"אסון".
כשהגיעה הפסיכולוגית לבית אמרה התובעת שהבת ברחה מהבית משום שסירבה לפגוש את הפסיכולוגית, כן הודיעה שלא תלך לבית הספר ותתלונן כנגד הפסיכולוגית במשטרה.
הנתבעת אומרת בכתבי טענותיה ובסיכומיה כי הילדים גדולים דיים להחליט עבור עצמם ודרך התנהלותם.
בנסיבות אלה, בהם הבת הגדולה עצמאית להחליט בדבר התנהלותה, מסרבת בעקשנות לכל טיפול בענין, הרי שנוכח גילה בת למעלה מ- 17 כאשר החיוב למזונותיה הוא "מדין צדקה", מכח החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט-1959, ונוכח התנהגותה הסרבנית לקיום קשר כלשהו עם אביה, יש לבטל חיוב התובע במזונותיה.
אשר לבן בן ה- 13, סכום המזונות עבורו הופחת בפסק הדין האחרון מיום 30.11.08. אכן אף הבן ממשיך בסירובו לפגוש באב, עם זאת נוכח גילו ניתן לאמר שדעתו עדיין לא עצמאית לגמרי, הוא נתון להשפעת האם - הנתבעת. משכך לא יבוטל החיוב, דמי המזונות עבור הבן יעמדו על 750 ש"ח לחודש.
לסיכום: החיוב במזונות עבור הבת - נתבעת 2 - מבוטל.
החיוב במזונות עבור הבן - נתבע 3 יעמוד על 750 ש"ח לחודש.
הותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן היום י"א בחשון, תש"ע (29 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
נילי מימון, שופטת
סגנית נשיא
015303/04תמש630 מיה לוי
משכך יובאו הדברים כפי שפורטו בפסק הדין הנ"ל, שכן נכונים הם גם לכאן.
התובע ואם הקטינים נישאו זה לזו בשנת 1992. לקראת סוף שנת 2007 עזב התובע את הבית.
בפברואר 2006 פתח התובע בהליכי גירושין, ומאז לגירסת התובע, העלימה ממנו אם הקטינים את הילדים וגורמת לכך שלא יפגשו עמו ומתסיסה אותם כנגדו.
עד אז לדבריו היה בקשר טוב עם הקטינים.
אם הקטינים טוענת שהאשם בכך שאין הקטינים מסכימים ליצור קשר עם התובע הוא בתובע שכן התייחס אליהם ואליה באופן לא הולם.
בין הצדדים התנהלו הליכים בענין הסדרי ראיה בין התובע לילדיו.
במהלך ההליכים בתביעה דנן ניתנה הסכמה לפיה הקטינים יופנו לטיפול בנסיון ליצור קשר בינם לבין התובע, התובע הוא שיממן את הטיפול.
דא עקא שאם הקטינים לא מילאה אחר ההחלטה שניתנה להפניית הקטינים לטיפול, ולא שלחה את הילדים אל המומחה, אף הגישה בקשה לביטול ההחלטה לפיה הופנו התובע והילדים למומחה לטיפול בענין חידוש הקשר עם התובע.
לדברי האם הם מטופלים בלשכת הרווחה ואין צורך במומחה.
מתסקיר פקידת הסעד אשר הוגש לבית הדין הרבני במסגרת הליכי הסדרי הראיה עולה כי פקידת הסעד מנסה להביא ליצירת קשר בין התובע לקטינים, אולם לדבריה צירוף הקטינים לטיפול ושילובם בו הוא הכרחי להצלחת הקשר, אולם הדבר לא נעשה.
מתסקיר קודם של ועדת תסקירים מיולי 2007 עולה כי האם איננה משתפת פעולה בענין הקשר בין הילדים לאב, כי נפגעה מאוד מהחלטת התובע להתגרש ו"מתבצרת" עם ילדיה ומונעת קשר שלהם עם אביהם, והילדים מסרבים לקשר בכל תוקף. האם מתקשה להבין את גודל הנזק שגורמת בכך לילדים, ומתעלמת מהנזק הרגשי שנגרם להם על אף התראות פקידת הסעד.
עפ"י האמור בתסקיר, הילדים חוזרים על דברים קשים ביותר שאמרה אמם כנגד אביהם, חוזרים על הדברים ללא שהדברים הוכחו.
הנתבעת נהגה להסתגר עם הילדים בחדר על מנת שלא יהיה לה ולהם קשר עם התובע.
כן צויין כי האם מתנגדת לטיפול הנחוץ על מנת לקדם את הקשר עם האב, והילדים מסרבים לכך.
לא זו אף זו. נקבע מועד לשיחה של בית המשפט, הילדים הוזמנו לבית המשפט לשיחה אולם ביום בו היו אמורים לבוא הודיעה אם הילדים שלא יבואו כי מסרבים לכך.
עולה מכל האמור כי "הכח" מצוי בידי אם הקטינים לאפשר ולקדם את יצירת הקשר בין הקטינים לבין אביהם, וכן לעצם הפנייתם לטיפול.
אם הקטינים מונעת ע"י רגשותיה הפגועים מעצם החלטת התובע להתגרש, עושה הכל על מנת למנוע טיפול מקצועי בילדים ושינוי בעמדתם לקראת קשר עם אביהם.
הקטינים עצמם מסרבים בכל תוקף לקשר למרות כל נסיונותיו של התובע לכך.
הקטינים מתנסחים בבוטות כלפי אביהם - התובע.
הקטינים מציינים התנהגויות מצד האב, אותם ציינה גם האם במהלך ההליכים ביניהם התנהגויות אשר לא הוכחו, וההתרשמות היא כי הילדים חוזרים על האשמות האם, ללא בסיס. יצוין כאן כי האם חרף האשמותיה אלה לא חפצה בגירושין אולם משעמד התובע על רצונו בגט, החלה במסע נגדו.
הקטינה בת 15 משתמשת כלפי התובע במילים קשות ביותר, "חולה נפש" "בהמה" "שערפאת יגיש לנו עזרה ולא חולה הנפש הזה". מבטאת כלפיו שינאה וזלזול, מדברת עליו בגוף שלישי.
מסרבת בכל תוקף לפגוש בו או לשמוע עליו ומציינת שמבחינתה גם אם יגיעו שוטרים היא עדיין תסרב לפגוש בו.
הבן בן 11 חוזר על דברי אחותו, אומר שאף אחד לא יחייב אותו להיפגש עם אביו, מסרב לפגוש באביו - התובע.
נסיבות אלה מובילות למסקנה כי אכן הקטינים מתנכרים לאביהם - התובע, הינם סרבני קשר. נוכח גילם והתנהגותם וסירובם אף להגיע לפגישה לבחון טיפול מקצועי על מנת לקרב ביניהם ובין אביהם וסירובם לבוא לבית המשפט לשיחה, כל אלה מורים כי יש לראות בהם ילדים סרבנים.
הקטינים מצויים במשמורת האם, וסמוכים לשולחנה.
בהיות הקטינים סמוכים על שולחנה היא בעלת הזכות לקבלת דמי המזונות עבורם.
כך באנאלוגיה לזכות אם לפנות להוצל"פ או לבית המשפט בתביעה למזונות חייל או בן בגיר בתביעה מטעמה ללא צורך בצירוף הבן כתובע.
בנסיבות לפיהן מזה שנים מניעה אם הקטינים את הקטינים לסרב להיפגש עם אביהם - התובע, והקטינים מסרבים להיפגש עם אביהם התובע, והאם והקטינים מסרבים לפנות לטיפול, אין מנוס כי אם לשקול ביטול או הפחתת דמי המזונות נוכח התנהגותם המתנכרת של הקטינים כלפי אביהם הנתמכת בהתנהגות אמם אשר על שולחנה הם סמוכים.
מ"א (ב"ש) 318/92 אזולאי נ' אזולאי (21.2.93).
ע"א 1741/93 אזולאי נ' אזולאי (13.7.94).
ע"א 199/77 חריר נ' חריר פ"ד לב(1) 458.
ע"א 4322/90 אדלשטיין נ' אדלשטיין פ"ד מו(1) 289.
מאז גדלו הקטינים הבת הינה בת 17 כיום והבן בן 13.
יחסם אל התובע אביהם לא השתנה, לא השתפר, הם עומדים בניכורם וסירובם להיפגש עמו, וכן מסרבים לפנות לטיפול וסיוע פסיכולוגי על מנת לסייע לקירוב ביניהם לאביהם על אף מינוי פסיכולוגית ע"י בית הדין הרבני לטפל בכך.
ניסיונות הפסיכולוגית ליצור קשר עם הילדים ולשיתוף פעולה מהם או עם הנתבעת- נכשלו.
הדברים הגיעו לקיצוניות כאשר התובע בעצת הפסיכולוגית שלח מכתבים לפני חג הפסח לילדים בהם הזמינם לפגוש בו והעביר 500 ש"ח לרכישת בגדים לחג, אולם הבת עמדה להתלונן כנגדו בגין הטרדה והאם רצתה להחזיר את סכום הכסף כי זה "כסף מזוהם", סרבה לרכוש עמו בגדים, רק לאחר שכנוע מצד הפסיכולוגית הסכימה לרכוש להם סנדלים אולם מבלי לאמר מהו מקור הכסף.
את המכתבים שכתב התובע לילדים כינתה כ"אסון".
כשהגיעה הפסיכולוגית לבית אמרה התובעת שהבת ברחה מהבית משום שסירבה לפגוש את הפסיכולוגית, כן הודיעה שלא תלך לבית הספר ותתלונן כנגד הפסיכולוגית במשטרה.
הנתבעת אומרת בכתבי טענותיה ובסיכומיה כי הילדים גדולים דיים להחליט עבור עצמם ודרך התנהלותם.
בנסיבות אלה, בהם הבת הגדולה עצמאית להחליט בדבר התנהלותה, מסרבת בעקשנות לכל טיפול בענין, הרי שנוכח גילה בת למעלה מ- 17 כאשר החיוב למזונותיה הוא "מדין צדקה", מכח החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט-1959, ונוכח התנהגותה הסרבנית לקיום קשר כלשהו עם אביה, יש לבטל חיוב התובע במזונותיה.
אשר לבן בן ה- 13, סכום המזונות עבורו הופחת בפסק הדין האחרון מיום 30.11.08. אכן אף הבן ממשיך בסירובו לפגוש באב, עם זאת נוכח גילו ניתן לאמר שדעתו עדיין לא עצמאית לגמרי, הוא נתון להשפעת האם - הנתבעת. משכך לא יבוטל החיוב, דמי המזונות עבור הבן יעמדו על 750 ש"ח לחודש.
לסיכום: החיוב במזונות עבור הבת - נתבעת 2 - מבוטל.
החיוב במזונות עבור הבן - נתבע 3 יעמוד על 750 ש"ח לחודש.
הותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן היום י"א בחשון, תש"ע (29 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים.
נילי מימון, שופטת
סגנית נשיא
015303/04תמש630 מיה לוי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה